לאומי קארד אשראים בע"מ נ' וקסלר

החלטה

1.התנגדות לביצוע תובענה על סך 3,554 ₪, בגין חוב למשיבה, חברת כרטיסי אשראי, בשל שימושים שנעשו בכרטיס האשראי שברשות המבקשת אשר לא נפרעו.

ההתנגדות הוגשה באיחור של כחצי שנה ובבקשתה להארכת המועד נימקה המבקשת את האיחור בטענה יחידה ולפיה לא ידעה את לוחות הזמנים.

בהתנגדות גופה טענה המבקשת כי הינה מתנגדת לחוב שכן אינה יודעת כיצד נוצר לה החוב, ואילו בתצהיר ההתנגדות טענה המבקשת כי הינה מתנגדת לחוב מכיוון ששילמה אותו.

2.בהחלטתי מיום 10.5.13 נדרשה תגובת המשיבה לבקשות, וזו נמסרה.

בתגובתה טוענת המשיבה כי יש לדחות את שתי הבקשות, הן הבקשה להארכת המועד אשר נעדרת כל טעם מיוחד או כל טעם שהוא לאיחור, גם לאור העובדה כי לא יכולה לקום מחלוקת כי על גבי האזהרה כתובים בבירור המועדים הרלבנטים, והן את ההתנגדות לגופה במסגרתה מכחישה המבקשת באופן כללי וסתמי את החוב.

חרף החלטתי בדבר מתן זכות תשובה למבקשת לאמור בתגובת המשיבה, אשר הומצאה לה כדין ע"י בית המשפט, לא ניתנה כל תשובה.

3.לאחר עיון בבקשות, ומתוך ההלכות הנותנות, מצאתי להורות על דחייתן, מכל נימוקי המשיבה המקובלים עלי.

אכן, כלל נקוט הוא כי המבקש להתנגד לתובענה בסדר דין מקוצר, עליו להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, לנמק מדוע סבור הוא כי אין לחייבו בחוב הנתבע, או בכל סכום אחר, מהן העובדות המשמשות יסוד לטענתו ומהו התחשיב עליו הוא מתבסס.

אין די בטענות כלליות, סתמיות ובלתי מפורטות, כטענת המבקשת "שילמתי".

ר' ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהד' עשירית, מעמ' 193.

אף הבקשה להארכת מועד לוקה בחסר משמעותי, שכן אף אם נשעה לטענת המבקשת, למצער היה עליה לפרט מתי וכיצד נתחוור לה הצורך בהגשת ההתנגדות.

בנסיבות אלה, משלא נלמדת מן ההתנגדות טענת הגנה הראויה להתברר, ובהעדר טעם מיוחד כנדרש לאיחור המשמעותי בהגשת ההתנגדות, יש להורות על דחיית הבקשות.

4.הבקשה להארכת המועד וההתנגדות נדחות אפוא והמבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 1,000 ₪.

הליכי הוצל"פ ישופעלו.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: